איך נוכחות ממשיכה להתקיים לאחר המוות?
היצירה ״ נוכחת תדיר״ עוסקת בקשר שבין קול, זיכרון ונוכחות. העבודה נולדה מתוך רצון אישי להתמודד עם אובדן ולהנציח את אמי, סוזן אלבז ז״ל, באמצעות אחד הסממנים האינטימיים ביותר שנותרו ממנה – קולה.
במרכז החלל מוצבת מערכת סאונד קטנה שעליה מונחת צלחת פטרי המכילה מים. מתוך המערכת נשמע קול מוקלט של האם, המשולב במוזיקה ובצלילים של הזמרת אהובה עוזרי ז״ל. הבחירה באהובה עוזרי אינה מקרית; היא הייתה חלק בלתי נפרד מנוף הילדות והבית שבו גדלתי. סיפורה של עוזרי, שאיבדה את קולה אך המשיכה ליצור מוזיקה באמצעות נגינה וכלים שפיתחה לעצמה, מהדהד את שאלות העבודה על נוכחות, היעדרות והאפשרות להמשיך להשמיע קול גם כאשר הקול עצמו משתנה או נעלם.
תדרי הקול יוצרים תנועה במים, ותנועה זו מתורגמת לצורות חזותיות רגעיות וחד־פעמיות. במהלך תהליך המחקר תיעדה היוצרת מאות רגעים שבהם הקול הפך לדימוי. מתוך התיעוד נבחרו שישה תצלומים המוצגים בחלל ומודפסים על גבי דיבונד. התצלומים אינם מתעדים רק תופעה פיזיקלית, אלא מהווים ניסיון ללכוד עקבות של קול וזיכרון ברגע שבו הם הופכים לנראים.
החלל החשוך והתאורה הממוקדת יוצרים סביבת התבוננות אינטימית. מערכת הסאונד והתצלומים מוארים בנפרד, ומזמינים את הצופה לנוע בין הקול הנשמע לבין הדימויים שנוצרו ממנו. העבודה מבקשת לבחון כיצד זיכרון ממשיך להתקיים גם לאחר היעלמות פיזית, וכיצד קול יכול להפוך לעדות חומרית לנוכחות אנושית.
דרך המפגש בין קול, מים, אור וצילום, מבקשת היוצרת להעניק צורה למה שאינו ניתן לאחיזה – געגוע, אהבה וזיכרון. העבודה מוקדשת לזכרה של סוזן אלבז ז״ל, ומבקשת להמשיך ולהנכיח את קולה בעולם, גם לאחר לכתה.
מנחה: יאיר ברק
