הפרוייקט מורכב ממיצב פיסולי, מבנה של בית בגודל כ-4 מטר בריבוע, הקירות החיצוניים מעץ צבוע בלבן, וסביבו משובצים חפצי רדימד ביתיים של האמנית, בתוך הבית יוקרן וידיאו בו רואים את האמנית מבצעת פעולות ביתיות אינטימיות במרחבים של טבע ורחוב. בתהליך העבודה האמנית יוצרת בית קטן מאפס בשיטות בנייה מודרניות, כולל שפכטל, צביעה, ושיוף. הבית בנוי בצורה מפורקת והפוכה – החפצים בקירות החיצוניים, ומבפנים אפשר לראות את הגג הפוך בצורה כזו שהוא נכנס פנימה אל הבית, כך הצופה שמוזמן להיכנס, חווה בפנים דווקא חוויה של ריק וחוץ.
נושא העבודה הוא חוסר בית, חוסר בתחושת בית. המטרה של העבודה לפרק את מבנה הבית על מנת לחקור מחדש מה הוא הבית הנותן ביטחון? והאם הוא תלוי במבנה פיזי או תחושה פנימית, של שייכות ומקום?
בפרוייקט זה האמנית פועלת מתוך בקשה לתת מקום לתחושת חוסר המקום, לבנות מבנה שיכול לבטא גם את תחושת הבית הפנימית, שהיא לא תמיד יציבה וברורה.
האמנית עוסקת בנושא הבית מאז הגעתה לישראל מאנגליה בגיל שבע, כאשר משפחתה עלתה לארץ אך הוריה תמיד היו ישראלים, וכך הבית שנשאר בלונדון נראה כמו חלום שלא באמת היה, בלי שום חוט שמקשר לשם. כך העיסוק בתחושת השייכות והביתיות נעשו חשובים בעיניה והיא מתהלכת עם השאלה מה זו תחושה של בית??
מנחה: גליה אורי אסאו
