שאלות על קרקע, כאשר היא אינה רק מקום פיזי אלא בסיס של יציבות, שייכות וזיכרון, העלו אצל לדיז'ינסקי רצון להסתכל מחדש על הרצפה ולבחון אותה כמשטח שניתן להטעין במשמעות. כך החלה ליצור מרצפות מלט בטכניקה מסורתית של מכבש ידני. הפרויקט מורכב מ־22 מרצפות, כמספר אותיות האלפבית, כאשר כל מרצפת מעוצבת כאות. האותיות עוצבו מתוך אותו גריד ולכן הן יכולות להתחבר זו לזו כך שנוצר מבנה משתנה של שפה המופיע כפאטרן מודולרי המאפשר אינספור וריאציות של מילים, צורות וקומפוזיציות שונות. המגוון הצבעוני נוצר משימוש בחול טבעי מקומי הנושא משמעות של עבודת אדמה אליה חונכה על ידי הוריה ומשפחתה.
נקודת המוצא של העבודה היא סיפור אישי ומשפחתי, אך היא מתרחבת דרך המפגש עם טכניקת ייצור מסורתית ועם אמן המלט אבנר גלוסקא, ומעלה שאלות רחבות יותר על קרקע, מסורת והעברת ידע דרך חומר וידיים. העבודה מבקשת להציע מבט מחודש על הרצפה היומיומית – כמשטח שמחזיק בתוכו לא רק פונקציה, אלא גם זיכרון ומשמעות תוך בקשה לביטחון בקרקע עליה אנחנו דורכים, במיוחד בימים אלו.
מנחה: רחל דהן-תענך
