הוא מיצב רב־חושי המשלב טקסטיל, פיסול, סאונד מרחבי מקורי. במרכז החלל ניצבת הינומה בקוטר של כשני מטרים ובאורך של כ־2.5 מטרים, הבנויה ממאות רצועות של בדי ג'ינס מפורקים, הנפרשים ונשפכים אל הרצפה ואל חלל התצוגה. המבקר מוזמן לנוע סביב היצירה ובתוכה, בעוד מערכת סאונד סראונד עוטפת את החלל בפסקול מקורי שהוקלט באולפן ומבוצע בקולה של היוצרת, בשילוב כלי נגינה. שכבות השירה מפוזרות בין מספר רמקולים, כך שכל אחת מהן נשמעת מכיוון אחר, ורק החיבור ביניהן יוצר הרמוניה אחת הממלאת את החלל. באופן זה, הקול אינו רק מלווה את היצירה, אלא הופך לחומר נוסף המרכיב אותה.
נקודת המוצא של העבודה היא סיפורה האישי של אביה אדרי. היא גדלה בבית דתי וכיום חיה את דרכה העצמאית. אף על פי שבחרה במסלול חיים שונה, העולם שממנו צמחה ממשיך להיות חלק בלתי נפרד מזהותה. העבודה אינה עוסקת בבחירה בין שני עולמות ואינה מבקשת להכריע ביניהם, אלא בוחנת את האפשרות להכיל אותם יחד: את הזיכרונות, הערכים, האמונה, החופש והבחירות שמרכיבים את האדם.
ההינומה מסמלת מסורת, טקסיות, שייכות וזיכרון. מנגד, הג'ינס נושא משמעות אישית עמוקה עבור היוצרת. כאשר יצאה לעולמה האישי ובנתה את דרכה העצמאית, מצאה את מקומה בעולם הסוסים כמדריכת רכיבה. הג'ינס, המלווה אותה בעבודתה מדי יום, הפך עבורה לסמל של עשייה, תנועה, חופש וחיים שנבנו מתוך בחירה. פעולת פירוקו לרצועות דקות ואריגתו מחדש לכדי הינומה יוצרת חיבור בין חומר המזוהה עם חיי היומיום לבין אובייקט בעל נוכחות טקסית ורוחנית. בכך הופך תהליך העבודה עצמו לפעולה של פירוק, עיבוד והרכבה מחדש כשם שהזהות האישית נבנית לאורך החיים מתוך שכבות שונות של זיכרונות, חוויות ובחירות.
גם פסקול היצירה הוא חלק בלתי נפרד מהרעיון. אביה אדרי בחרה להקליט בעצמה את כל שכבות השירה באולפן, בשילוב כלי נגינה, כך שקולה הופך לחומר נוסף ביצירה. כל שכבת קול עומדת בפני עצמה, אך רק המפגש בין כל השכבות יוצר שלמות והרמוניה. כשם שרצועות הג'ינס הבודדות מתחברות לכדי הינומה אחת, כך גם שכבות הקול השונות מתאחדות ליצירה מוזיקלית אחת. החיבור בין החומר, הקול והחלל יוצר חוויה שבה שלושת המרכיבים משלימים זה את זה ומבטאים את מורכבות הזהות.
תהליך העבודה כלל פירוק ידני כ35 מטר בערך של ג'ינס, חשיפת סיבי הבד, עיצובם מחדש ובניית הינומה בקנה מידה גדול. במקביל הוקלט פסקול מקורי, שנבנה במיוחד עבור היצירה מתוך רצון להעניק לחלל ממד רגשי נוסף. שילוב הטקסטיל, הסאונד והתנועה בחלל יוצר חוויה שבה הצופה אינו רק מתבונן ביצירה, אלא נע בתוכה, מקשיב לה וחווה אותה באופן אישי.
מנחה: טל שושן
