ההדפסים של אווה הוא פרויקט הנכנס אל תוך העולם הספרותי שבראה של הסופרת ומרחיב אותו אל מרחב חזותי ופיזי. העבודה מבוססת על דמותה של אוולין סוייר, גיבורת הדואט, אשר חוזרת לעיירת ילדותה לאחר תקופה של היעדרות ונאלצת להתמודד עם מערכת חוקים המכתיבה את צעדיה, קשריה ואופן התנהלותה. מתוך רצון לחקור את הדמות מעבר לגבולות הטקסט, היוצרת בחרה לתרגם את החוקים והאיסורים המלווים את חייה של אוולין לשפה אמנותית באמצעות הדפס.
הפרויקט משלב טכניקות הדפס שונות, ביניהן הדפסי עץ, אלומיניום ושקפים, רקמה תוך שימוש בחומרים ובמרקמים שונים המאפשרים ליצור תחושה של שכבות, הסתרה וחשיפה. כל כלל המוטל על אוולין מקבל ייצוג חזותי עצמאי והופך לדימוי שמספר סיפור רחב יותר על שליטה, פחד, זיכרון והמאבק בין רצון אישי לבין גבולות שנכפים מבחוץ.
העבודה מוצגת כחלל תצוגה אינטימי המחולק לפי רעיון של ״כללים״. כל קיר מוקדש לאיסור אחר שהוצב בפני אוולין, ובכך הופך למרחב בעל שפה חזותית משלו. ההצבה מבוססת על סדרות של הדפסים בגדלים שונים ובכמויות משתנות, כאשר חלק מהעבודות מופיעות כמהדורות חוזרות. החזרתיות הזו מדגישה את תחושת הפיקוח והשליטה, ואת האופן שבו אותם חוקים חוזרים ונוכחים בחייה של הדמות שוב ושוב. לצד זאת, הפריסה הלא אחידה והשכבות בחלל מזמינות את הצופה לנוע בין העבודות ולחוות כל כלל כעולם עצמאי, אך גם כחלק מסיפור כולל.
בתהליך העבודה היוצרת חזרה אל הדמויות והמקומות שיצרה בכתיבה ובחנה כיצד ניתן להפוך תחושות מופשטות כמו פחד, געגוע, אשמה וזיכרון לדימויים פיזיים. המעבר מספר לאמנות אפשר לה להתבונן בדמותה של אוולין מזווית חדשה. לא רק ככותבת הסיפור, אלא כמי שנכנסת לתוך העולם שבראה ומגלה בו רבדים נוספים. דרך ההדפסים היא בוחנת כיצד מקום, אנשים וחוקים יכולים לעצב זהות, וכיצד סביבה חיצונית מסוגלת להשאיר חותם עמוק על הנפש.
תהליך העבודה
תהליך העבודה על הפרויקט התחיל מתוך מעבר בין העולם הספרותי לעולם החזותי. לאחר בחירת החוקים והאיסורים המרכזיים מתוך סיפורה של אוולין, היוצרת החלה בתהליך של מחקר ופיתוח דימויים חזותיים שיכולים לתרגם רעיונות מופשטים כמו פחד, שליטה, זיכרון ומגבלה לדימויים מוחשיים.
השלב הראשון בתהליך היה יצירת סדרת סקיצות, שבהן נבחנה הדרך שבה ניתן לייצג כל כלל דרך צורה, חומר ודימוי. הסקיצות אפשרו ליוצרת לבחון קומפוזיציות שונות, יחסים בין הדמויות והאובייקטים, ואת האופן שבו כל דימוי מצליח להעביר את התחושה והמשמעות שמאחוריו.
לאחר גיבוש השפה החזותית, העבודה עברה לשלב המעשי של יצירת לוחות ההדפס. חלק מהדימויים נחרטו על גבי לוחות עץ בטכניקת חריטת עץ ידנית, תהליך שדרש פירוק של הדימוי לצורות, קווים ושכבות, תוך מחשבה על האופן שבו החומר עצמו משתתף ביצירה. בנוסף, נעשתה חריטה על גבי שקפים, המאפשרת משחק בין שקיפות, שכבות והסתרה. אלמנטים שמתחברים באופן ישיר לתוכן העבודה ולמצבה של אוולין בתוך מערכת החוקים שנכפתה עליה.
המעבר מהסקיצה הראשונית אל החומר הפיזי היה חלק משמעותי בתהליך, משום שכל שלב דרש התאמה מחדש של הדימוי לטכניקה ולמגבלות החומר. דרך החריטה, ההדפס והחזרתיות של המהדורות, היוצרת הפכה את חוקי העולם הספרותי לנוכחות מוחשית בחלל, המאפשרת לצופה לחוות את הסיפור דרך חומר, מרקם ותנועה.
הבחירה לעסוק דווקא בדמותה של אוולין נובעת מהרצון להעניק ביטוי למאבק הפנימי של דמות שנמצאת בין עבר להווה, בין המקום שאליו היא שייכת לבין המקום שממנו היא מנסה להשתחרר. הפרויקט מבקש להזמין את הצופה להיכנס אל תוך עולמה של אוולין ולהרגיש את נוכחותם של הכללים באופן מוחשי לא רק כרשימה של איסורים, אלא ככוחות שמשפיעים על תנועה, בחירה וזיכרון. באמצעות שילוב בין ספרות, הדפס ומיצב חללי,
ההדפסים של אווה מציע מפגש בין עולם בדיוני למציאות חומרית, ומדגים כיצד דמות שנולדה מתוך מילים יכולה לקבל חיים חדשים דרך חומר, צורה ומרחב.
