העבודה כוללת שני מדיומים מרכזיים. ציור שמן בקנה מידה גדול, המבוצע על בד לא מתוח ונפרש בצורת מגילה, טכניקה של שכבות דלילות וחצי-שקופות של צבע היוצרות אפקט מצטבר של שקיפות וטשטוש. על פני הבד מצוירת שורת בתים ומקומות מתל אביב, מקומות שאליהם האמנית לא תתקרב שוב, חלקם מתוך בחירה וחלקם מתוך הימנעות מנקודות הטעונות זיכרון כואב. בעבודה הם מוצמדים זה לצד זה כיחידה רצופה אחת, אף שבמציאות הם פזורים בעיר. הטשטוש מבוסס על עקרונות שיטת ה-EMDR, המסייעת למוח לעבד חוויות קשות שנתקעו ברשת לא מעובדת. שכבות הצבע הדלילות מתפקדות כמקבילה חזותית לתהליך זה.
לצד הציור, מוצגת סדרת תצלומים (91 בסך הכול) שצולמו על ידי האמנית במהלך השנים בתל אביב, מתקופות טובות וטובות פחות בחייה. התצלומים מתוכננים להיתלות כך שהעין תצטרך לנוע ביניהם מצד לצד- תנועה שמהדהדת את הגירוי החושי הדו-צדדי, בשיטת ה- EMDR ומעבירה את שיטת הטיפול גם לחוויה הפיזית של הצופה.
העבודה עוסקת בתהליך של עיבוד חוויות קשות וטראומטיות- קולקטיביות ואישיות, תהליך שראשיתו במשבר אישי בתקופה שלפני השביעי באוקטובר, שהלך והעמיק בתקופה שלאחריו, אך משמעותו רחבה יותר. המטרה אינה "לקבל את העיר בחזרה" כמקום פיזי, אלא לעבד את התחושות שהובילו לניתוק כל כך עמוק מהעצמי ומהמציאות, ולהחזיר לעצמנו שליטה – על חיינו, ועל מה שמפעיל אותנו ומה לא. התקווה היא לראות מחדש בתל אביב עיר של הזדמנויות, ולחזור אליה ממקום פנימי יציב ובטוח יותר, כזה שבו, גם אם נפגוש דברים שמפעילים אותנו, הם לא יעשו זאת באותה עוצמה.
