תופעת הבולען מאפיינת את הנוף המתפרק של ים המלח – גוף מים המצוי בתהליך מואץ של היעלמות. בעשורים האחרונים ירד מפלס הים בעשרות מטרים, והוא ממשיך לסגת בקצב של למעלה ממטר בשנה. נהר הירדן, שהיה מקור ההזנה המרכזי של ים המלח, הוסט כמעט לחלוטין, בעוד שתעשיית הפקת המינרלים ממשיכה לעצב מחדש את גבולותיו ואת קצב התכלותו. מתוך הקרקע הנסוגה נפערים אלפי בולענים – מופעים גאולוגיים של שבר, עדויות חומריות למשטר מתמשך של ניצול, הטיה והפקעה.
עבודת המיצב 'Swallow it whole' אינה מבקשת לייצג את מפעלי ים המלח, אלא לבצע בהם פעולת היפוך. באמצעות גזירת המרחב השלילי שהמבנים התעשייתיים תופסים בחלל, היא מחלצת את ההיעדר עצמו והופכת אותו לחומר. נפחי התעשייה מתפרקים לכדי שברים מופשטים, פגומים וקטועים: ארכיטקטורות של חיסור, שרידים של נוף המצוי בתהליך מתמשך של מחיקה מעשה ידי אדם.
דרך פירוק והרכבה מחדש של נופי המקום ושל מנגנוני ההחרבה האנושית, שתי עבודות וידאו מרחיבות את פעולת הפירוק אל המישור התודעתי. הן מטשטשות את הגבול בין תיעוד להמצאה, בין זיכרון לחיזוי, ומבקשות לבחון כיצד דימוי מסוגל לשאת את מה שהמציאות כבר אינה יכולה להכיל- המשחק והדמיון שלי משתלטים על החלל – משקפים את נקודת ההיאחזות היחידה שנשארה לי אל מול האדמה המתפוררת. בדמיוני – נבואות של חורבן ומשחק החיים חוזרים על עצמם שוב ושוב – מניחות שאלה דוממת – האם אי פעם ניחלץ מן הבוץ התובעני? האם יש עוד תקווה באדמה הזו? וכיצד ניתן להמשיך ולאהוב את הנעלם?
