בבסיס המיצב של יעל שיריאן עומדת פעולה של השהיה והזמנה להתקרב לעבודה. על גבי לוחות פרספקס שקופים, היא חורטת דימויים עדינים של טקסטיל, תחרה ורשתות. הבחירה במצע השקוף הופכת את פעולת הציור לרישום רפאים חומרי; האובייקט נוכח ונעדר בו-זמנית, והצופה נדרש להתקרב, לכוונן את מבטו ולחפש את קווי המתאר הכלואים בלוחות הפרספסקס.
העבודה נולדה מתוך מלאכת היד העמלנית ומתוך השראה ששאבה האמנית מתוך דפוסי העיטורים החופשיים של הספר Kusak Free Ornaments. בחריטות המורכבות שלה היא מקיימת דיאלוג חומרי ומחשבתי עם תקופת הרוקוקו – עידן שאופיין בעיטורים, ברקמה, ובריבוי פרטים. אולם, בעוד שהרוקוקו ההיסטורי ביקש להפגין עושר וראוותנות, המיצב הנוכחי ממיס את העושר הזה לתוך שקיפות מוחלטת.
המעבר מחמימות הטקסטיל אל הקור התעשייתי של הפלסטיק והמפגש שלו עם האור, הופכים את הדגמים הביתיים המסורתיים לממצאים ארכיוניים מופשטים. זהו רישום שאינו מותיר עקבות של פיגמנט, אלא צלקות עדינות של אור וצל, המהדהדות זיכרון חזותי שהולך ונעלם.
