אני ניגשת לעיצוב מתוך צורך להבין לעומק את העולם שאני נכנסת אליו. את הטקסט, הדמויות, התקופה והמטען שהן מביאות איתן. משם מתחיל תהליך של פירוק והרכבה מחדש, שבו אני מחפשת איך חלל, בגד, חומר, צבע ופרט קטן יכולים לספר משהו שהטקסט לא בהכרח אומר בקול, ובמקביל לתמוך היטב את כל מה שכן נאמר. אני אוהבת ליצור עולמות שיש בהם שכבות, דימויים ורמזים, כאלה שלא רק מלווים את היצירה אלא נותנים לה עוד נקודת מבט. עיצוב טוב מבחינתי הוא כזה שלא רק משרת את היצירה, אלא מוסיף לה רובד ומכריח אותה להשתנות. חלל שמכתיב לשחקנים דרך אחרת לנוע, להיפגש ולהתקיים בו, או תלבושת שמשנה את האופן שבו הגוף מוחזק ונע. אני מחפשת עיצוב שלא נשאר ברקע, אלא הופך לחלק פעיל מהפעולה הבימתית. אני מחפשת בכל עיצוב את הדרך להפוך פרשנות לעולם חי, כזה שאפשר להיכנס אליו, לנוע בתוכו וללבוש אותו. מבחינתי, זו הדרך שלי לכתוב מכתבי אהבה לתיאטרון.
אבל תיאטרון הוא גם אמנות של מציאות מאוד קונקרטית- גוף שצריך לנוע בתוך בגד, שחקן שצריך לפעול בתוך חלל, חילוף שצריך לקרות בזמן ותקציב שצריך להספיק. אני אוהבת את המתח הזה בין הדימוי לבין הפתרון, ואת הרגע שבו רעיון מפסיק להיות סקיצה ומתחיל לעבוד באמת. אולי זה גם הדבר שהכי מרגש אותי בתיאטרון, שום דבר בו לא מתקיים לבד. חלל, תלבושת, שחקנים, תאורה, טקסט, תנועה וסאונד נפגשים לרגע אחד ויוצרים יחד עולם חדש יש מאין, שמתרחש בלייב כל ערב מחדש.
