העבודה של היוצרת נובעת ממשיכה לחומריות, למפגש הישיר עם חומר פיזי, גולמי וכבד. תהליך העבודה בריתוך מושך אותה בשל העוצמה שבו: החום, המשקל, הרעש והמאמץ הפיזי הנדרשים מהגוף. היא נמשכת אל הפעולה המאסיבית ואל האופן שבו החומר משתנה תחת חום ולחץ, מתעוות, מתחבר ומקבל צורה חדשה. פסל שלד המדרגות שיצרה מבקש לעסוק במתח שבין בנייה להרס: הוא מזכיר שלד שנותר לאחר שריפה של בית, שריד של מבנה שהיה פעם יציב ומוכר, וכעת נותר ממנו רק קיום חשוף, פצוע ופתוח לפרשנות. המדרגות מתחילות גדולות, וכל מדרגה קטנה יותר ויותר עד שהאחרונה היא הקטנה ביותר.
לצד הפסל, היא יוצרת קיר סול בו רואים את שאריות פעולת העבודה עצמה. במהלך ניסור הברזל מעל משטח סול, הגיצים הנפלטים מן הדיסק מותירים סימנים וצריבות על החומר והופכים לפעולה רישומית כמעט בלתי מתוכננת. הרישומים נוצרים מתוך שאריות התהליך, מתוך עקבות של חום, חיכוך ותנועה. עבורה, הם מהווים תיעוד של המפגש בין כוח לבין חומר ובוחנים כיצד פעולה אגרסיבית ופיזית יכולה להפוך לשפה חזותית עדינה, טעונה ופצועה, כמו רסיסים שנשארו חרוטים מהעבודה על הפסל.
מנחה: חנאן אבו חוסיין
